החלטה בתיק בש"א 6042/07

1.       שתי בקשות לפני, והחלטתי זאת משותפת לשתיהן, ואלה הבקשות:

(א)     בש"א 6942/07, בה עותרת המבקשת (להלן - " הנתבעת") לשום את הוצאות המשפט, ולקבוע כי הוצאות המשפט מגיעות כדי הסך 9,932 ש"ח.

(ב)      בש"א 6999/07, בה מסר המשיב (להלן -" התובע") תגובתו לבקשה לשומת ההוצאות, ולצד תגובתו לבקשה לשומת ההוצאות, הגיש התובע "בקשה לעיון חוזר", ועתר לכך שבית המשפט יעיין מחדש בפסק הדין שניתן בתאריך 18.2.2007.

2.       בזמנים הרלבנטיים לעניין שבפני עבד התובע אצל הנתבעת. בתאריך 6.1.2004 נקלע התובע למריבה עם עובד אחר. המריבה גרמה לתובע להתרגשות רבה, ובעטיה לקה באוטם שריר הלב.

3.       בתביעתו עתר התובע, לכך שהנתבעת תחויב לפצותו עבור נזקי הגוף שנגרמו לו, באשר לטענת התובע, הנתבעת הפרה חובות הזהירות שהיא חבה כלפיו, בכך שלא נקטה באמצעים לסילוקו של העובד האחר מהעבודה, למרות שהיה ידוע כי הוא אדם בעייתי.

4.       תביעת התובע נדחתה, משנמצא כי הנתבעת לא הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע, וכי דווקא במקרה בו פרצה המריבה עם העובד האחר, אין לתלות את האשם לפרוץ המריבה בעובד האחר.

          הנימוקים פורטו בפסק הדין, שכאמור ניתן בתאריך 18.2.2007.

5.       משנדחתה התבעיה, חויב התובע לשלם לנתבעת את הוצאות משפט שנגרמו לה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך כל הוצאה והוצאה, ובנוסף לכך חויב התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

6.       הנתבעת הגישה בקשה לשומת ההוצאות, ובקשתה נתמכת במסמכים, והסכומים המפורטים בה נראים סבירים. אף התובע אינו חולק למעשה על הסכומים המפורטים בבקשה, אם כי הוא מסתייג מהסכומים המפורטים בסעיפים י"ב ו-י"ג לבקשה, שם עותרת הנתבעת לכך שהתובע יחויב לשלם לה סכום כולל בסך 5,917 ש"ח, בגין עדותו של מומחה רופאי מטעמה, פרופ' ולטר. לטענת התובע, לא היה צורך בעדותו של פרופ' ולטר, שכן הייתה בתיק קביעת נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי, לפיה נכותו הצמיתה של התובע מגיעה כדי השיעור 50%, ואף לפי חוות דעת המומחה מטעם התובע עצמו, נכותו הגיע כדי השיעור 50% לצמיתות. אזכיר, כי פרופ' ולטר מצא, שנכותו של התובע מגיעה כדי 40% לצמיתות, אך בפסק הדין קבעתי, כי  נכותו התפקודית של התובע עומדת על שיעור של 50% לצמיתות, ולאחר אירוע אוטם שריר הלב בו לקה, בו יכול לבצע עבודה חלקית בלבד, שאינה כרוכה במאמץ גופני.

          לא אוכל לקבל הסתייגותו של התובע ביחס להוצאות המבוקשות בנושא עדותו של פרופ' ולטר. משהגיש התובע חוות דעת של מומחה מטעמו, הייתה הנתבעת זכאית להעמידו לבדיקה בפני מומחה מטעמה. כיוון שאין מדובר בתביעה שעילתה בנזק שנגרם בתאונת דרכים, הרי שכל עוד באי כוח הצדדים לא הסכימו, שקביעת הנכות שנעשתה במוסד לביטוח לאומי תשמש אף בתביעתו של התובע, לא ניתן לקבל קביעה זאת כראיה, ואם נגרמו לנתבעת הוצאות, בשל כך שבחרה להיעזר במומחה מטעמה, כי אז אין מנוס מלחייב את התובע, שתביעתו נדחתה, בתשלום הוצאות אלה.

          על כן בנוגע לשומת הוצאות המשפט, ולאחר ששקלתי טענות הצדדים, הנני סבור כי הוצאות המשפט שהנתבעת עותרת לחייב בהן את התובע, הן הוצאות סבירות, והנתבעת המציאה אישורים בכתב על הוצאות אלה, והנני מקבל את הבקשה.

7.       כאמור, לצד תגובתו לבקשה, הגיש התובע בקשה "לעיון חוזר".

          בבקשתו מתייחס התובע לכמה נקודות בפסק הדין אשר לדעתו היה מקום לפסוק בהן אחרת, ולהגיע לתוצאה סופית שונה.

          אין בידי לקבל את טענות התובע. במתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו, ואין הוא יכול לשוב ולעיין בפסק הדין, אשר ניתן על יסוד הראיות שהונחו בפני בית המשפט בעת שמיעת המשפט. אם לתובע הסתייגויות שונות מפסק הדין, היה עליו לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון, ולהביא טענותיו בפני בית המשפט העליון.

8.       אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א)     הנני מקבל את עתירת המבקשת בבש"א 6042/07, והנני קובע, כי "הוצאות המשפט" לעניין סעיף 16(ב) לפסק הדין מסתכמות בסכום של 9,932 ש"ח, כערכן בתאריך מתן החלטתי זאת.

(ב)      הנני דוחה בקשת התובע בבש"א 6999/07 לעיון חוזר.

(ג)      אין צו להוצאות בבקשות נשוא החלטתי זאת.

ניתן היום, י"ט באייר, תשס"ז (7 במאי 2007), בהעדר הצדדים.